החלטה בתיק ע"א 11878/04

ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (הרשמת א' ג'רבי) מיום 21.12.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בתיק בש"א 1902/04.

1.        בין הצדדים מתנהלים הליכי הוצאה לפועל לביצוע של שטר שהוציאה המשיבה למערער. במסגרת זו הוצאה (ביום 19.1.04) פקודת מאסר נגד המשיבה. המשיבה הגישה (ביום 4.2.04) התנגדות לביצוע השטר, על דרך של בקשת רשות להתגונן. ביום 16.12.04 הגישה המשיבה התנגדות מתוקנת. בתצהיר הנלווה לבקשה הוצהר, בין היתר, כי בקשת המערער לביצוע השטר אינה מגלה עילה. המערער ביקש, במהלך דיון בבקשת המשיבה למתן רשות להתגונן, למחוק סעיף זה בטענה כי הוא מכיל טענה משפטית. לטענת המערער, בית המשפט הציע למשיבה להסכים לבקשה מאחר שבקשתה למתן רשות להתגונן צפויה להתקבל, משהגנתה נסמכת על טענה של זיוף בחתימה על השטר. המערער ביקש לפסול את בית המשפט. לטענתו, בית המשפט הביע עמדתו ביחס לתוצאת ההליך בטרם הסתיימה חקירת המשיבה על תצהירה. המשיבה טענה, כי בית המשפט כבר הביע עמדה זו בדיון הקודם וכי אין בכך כדי להקים עילת פסלות. הבקשה נדחתה (ביום 21.12.04). בית המשפט קבע, כי:

"כפי שציינתי גם בדיון קודם, טענת זיוף כאשר מועלית במסגרת התנגדות לביצוע שטר, ומשביהמ"ש דן בהתנגדות כאילו היתה בקשה למתן רשות להתגונן, אין מנוס מקבלת הבקשה.

שלב בירור ההתנגדות איננו השלב בו נבדקת טענת הזיוף באמצעות מומחה לכתבי יד. אמירתי כי בנסיבות בהן נטענת טענת זיוף כנגד שטר ולנוכח ההלכה הפסוקה כאמור, כי יש מקום לקבל את הבקשה כבר בשלב זה איננה מהווה לדעתי נקיטת עמדה."

2.        עם מתן החלטה זו המערער ביקש להמשיך בחקירת המשיבה על התצהיר. לטענת המערער, המשך החקירה היתה רצופה בהתערבות מצד בית המשפט, אשר מעידה על גיבוש עמדתו השלילית כלפי המערער. לפיכך, הוגשה בקשה נוספת לפסילת בית המשפט. המשיבה התנגדה לבקשה. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי:

"חקירת המבקשת נמשכת מזה חצי שעה. חקירתו של ב"כ המשיב [המערער - א.ב.] הופסקה כאשר המבקשת נשאלה... את אותה שאלה מספר פעמים. העדה השיבה.

...מעבר לכך, כאשר מציין ב"כ המשיב כי חקירתו נועדה לבדוק את מהימנות העדה, הרי שאני חוזרת ומציינת כי בשלב זה של שמיעת ההתנגדות בבקשת רשות להתגונן, אין ביהמ"ש נדרש לשאלות מהימנות ומאחר והחקירה נמשכת כפי שציינתי מעל חצי שעה, הרי שבהחלט אני סבורה שיש מקום לנתב את החקירה לשאלות רלוונטיות העומדות על הפרק."

3.        על החלטה אחרונה זו של בית משפט השלום הוגש (ביום 27.12.04) הערעור שבפני. המערער טוען, כי העמדה אותה גילה בית המשפט בשלב חקירת המשיבה, כי בקשתה לקבלת רשות להתגונן צפויה להתקבל, מבססת עילה לפסילת בית המשפט. כן נטען, כי התערבות בית המשפט בחקירת המשיבה מקיימת חשש אובייקטיבי בדבר עמדתו השלילית כלפי המערער. המשיבה טוענת, ביחס לטענה הראשונה של המערער, כי היא נזנחה בעת שהמשיך בחקירת המשיבה ולכן דינה להידחות. כן היא טוענת, כי אין בהתערבותו של בית המשפט בחקירתה כדי לבסס עילה לפסילת בית המשפט.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בפי המערער שתי טענות המקימות, לטענתו, עילת פסלות. הראשונה, בית המשפט גילה עמדתו באשר לתוצאת ההליך שעניינו בבקשת המשיבה להתגונן מפני ביצוע שטר. השנייה, התערבות בית המשפט בחקירת המשיבה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים. ביחס לטענתו הראשונה של המערער, עמדת בית המשפט, נשוא בקשת הפסילה, הובעה במסגרת הדיון הקודם שנערך בתיק, מבלי שנטענה בגינה טענת פסלות. די בשיהוי זה בהגשת בקשת הפסילה בכדי לדחות טענה זו (ראו תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; ע"א 1433/04 חברת מלון לביא בת ים בע"מ נ' כזום (לא פורסם)). זאת ועוד, גם כאשר הטענה הועלתה ונדחתה, בו במקום, בהחלטה מנומקת, המערער לא ראה לנכון להגיש ערעור על ההחלטה. במקום זאת הוא ביקש להמשיך בדיון (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיונים). בנסיבות אלה הנני סבור כי משנזנחה טענת הפסלות לאחר שנדחתה על ידי בית המשפט, לא היה מקום לעוררה מחדש בעת הגשת ערעור על החלטה מאוחרת (השוו עם ע"א 478/99 משלי נ' משלי (לא פורסם)).

5.        גם לגוף העניין נעדרת טענת הפסלות בסיס בדין. בית המשפט הביע עמדה משפטית, לפיה טענת זיוף חתימה על שטר מצדיקה, על פניה, מתן רשות להתגונן. הלכה היא, כי אין בעמדה משפטית, ככזו, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 3104/04 וינוגרד, עו"ד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (לא פורסם); ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב(4) 177, 182). יש להוסיף ולהראות, בנתונים אובייקטיביים, כי מאותה עמדה משפטית עולה גם חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי (לא פורסם)). עמדתו של בית המשפט בעניין טענת זיוף חתימה על שטר אינה חורצת את גורל תביעת המערער לביצוע השטר. אין בה משום הבעת עמדה ביחס למהימנות טענת המשיבה. היא אף אינה מונעת מבית המשפט לדון בתביעה לגופה ולהכריע בה על בסיס הטענות והראיות שיובאו בפניו. מכיוון שכך, דין הטענה, כי עמדת בית המשפט בעניין סיכויי ההצלחה של טענת המשיבה מקימה עילת פסלות, להידחות.

6.        אף בטענתו השנייה של המערער אין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט סבר כי בשלב זה של ההליך, חקירת המערער את המשיבה מוצתה. התערבותו בחקירה היא, אפוא, למטרת ייעול ההליך. בכך, ומבלי להביע עמדה באשר לנכונות גישת בית המשפט, אין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 3145/97 חמודה נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). אכן, "דרך ניהול ההליך, לרבות קצב שמיעת הדיונים, קבילות הקלטת, רישום הפרוטוקול וצו ההבאה, אינם מבססים עילת פסלות. הוא הדין לעניין התערבות בית המשפט בחקירה הנגדית" (ע"פ 5084/02 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 5000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז שבט, תשס"ה (27.01.05).

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: